אלבניה

טיול בארץ שתושביה הראשונים היו שבטים נודדים תראקיים

  • פורסם 18/12/06

תושביה הראשונים של אלבניה (שקפיריה בשפה המקומית, "ארץ הנשרים") היו שבטים אילריים ותראקיים נודדים. היא אחת מארצות הבלקן, שוכנת בחלק הדרום-מזרחי של יבשת אירופה וגובלת עם יוון, מונטנגרו וקוסובו. במאה ה- 16 פלשו לאלבניה כוחות עות'מאניים שהשפיעו על עיצובה הדתי כארץ עם רוב מוסלמי (כ- 70 אחוז מתושביה מוסלמים והיתר נוצרים).

מבחינה דתית רבים מגדירים עצמם כאלבנים, כשכוונתם היא "אוהבי כל הדתות וכל אדם באשר הוא". אדרבא, מבחינתם אין שום בעיה בנישואין בין דתות. תושב מקומי עמו שוחחתי סיפר לי ששתי בנותיו המוסלמיות הולכות להתפלל בחג הפסחא הנוצרי בכנסייה, ושהוא אפילו מעודד אותן לעשות זאת.


  מצדת קרויה
מצדת קרויה

קפיצה קטנה לחו"ל

נסיעה של כשעה וחצי דרומה מעיר הבירה, טיראנה, הובילה אותי לעיר מיוחדת בשם ג'ירוקסטרה (Gjirokastra). העיר בת 30 אלף התושבים ממוקמת על הר המתנשא לגובה 2,000 מטרים, וידועה בעיקר כעיר הולדתו של אנוור הודג'ה.

מעל לעיר מתנשאת מצודת ג'ירוקסטרה (Castle Gjirokastra), שבין השנים 1968-1929 שימשה בית כלא. הדרך למצודה קשה ותלולה מאוד והמתקשים יכולים להיעזר במונית. למרגלות המצודה שוק קטן ובו עשרות חנויות, ובמהלך הטיפוס מתגלות סמטאות יפהפיות. מפסגת המצודה נגלה לי נוף מדהים, כמעט ונגעתי בעננים. העיר נפרשה למולי על כל בתיה העתיקים, סביבה הרים והאוויר צלול ונקי. במצודה עצמה ממוקם מוזיאון החימוש (Armaments Museum) ובו תצוגת כלי נשק ישנים ומערכי הקרב של העם האלבני, כולל תזכורת לניצחונות הרומנטיים על הנאצים.

מג'ירוקסטרה המשכתי בנסיעה קצרה דרומה לסרנדה (Saranda) בירת התיירות של אלבניה, עיר ולה רצועת חוף ונמל השוכנת על גדות הים האדריאטי. סרנדה מציעה למבקרים בה אטרקציות שונות כמו שיט ודיג, ומבחינה קולינארית יש בה שפע של מסעדות איכותיות. ברחוב הארוך שלאורך הטיילת נמצאים רוב האתרים התיירותיים ובתי המלון, ובקצהו הצפוני יש בריכת שחייה ייחודית בתוך הים עם מקפצות מסודרות במסלולים.
תדלוק על הבוקר
בקרבת סרנדה נמצאים האגם והעיר העתיקה בוטרינט (Butrint). האגם מדהים בצבעיו ובצמחייה הגדלה על גדותיו. דייגים ישובים בסירות משוטים משליכים את חכותיהם ונראה שזמנם עובר בשלווה יחסית. העיר העתיקה בוטרינט החלה להיבנות במאה השישית לפני הספירה ו- 18 נקודות עצירה מקלות על המבקרים להתמצא בה.

כבר בכניסה ניצבות חומות ההגנה שתוחמות את העיר, שחלקים ממנה נמצאים בעיצומן של חפירות ארכיאולוגיות. בין האתרים המעניינים והיפים אפשר למצוא את האגורה, ששימשה לכינוסים ציבוריים, ושרידי תיאטרון מהמאה השלישית לפני הספירה עם 2,500 מושבים, שהשתמר היטב. במרכז האתר אגן טבילה מהמאה השישית שרצפתו עשויה אבני פסיפס צבעוניות. בצידה השני של העיר מצוי האקרופוליס מהמאה השביעית לפני הספירה. מעל מתנשאת מצודה שמשקיפה אל העיר העתיקה, אליה אפשר לטפס בדרך מוסדרת יחסית.


  מצדת קרויה
מצדת קרויה

מבוטרינט שבתי לסרנדה והמשכתי צפונה בנסיעה שארכה שמונה שעות רצופות. הדרך עברה לצד חופי הים האדריאטי והיוני עד לעיר דורס (Durrësi), שנחשבת גם היא למוקד תיירותי עם חופי ים מפתים. אם מחליטים להמשיך ולנפוש באחד מחופי אלבניה אז זה המקום, ואם לאו - כדאי פשוט להמשיך ולטייל.

לשמחתי הרבה הכרתי בנסיעה בחור נחמד שגר בכפר סמוך לדורס. הוא הזמין אותי ללון בביתו וכשהגענו הוריו קיבלו אותי בנשיקות והרעיפו עלי אהבה כאילו הייתי אחד מילדיהם. לאחר ארוחה דשנה פסק זרם החשמל בבית וזה היה האות ללכת לישון. בבוקר שלמחרת יצאתי לחצר וגיליתי רפת מאולתרת ובה שתי פרות.

ארוחת הבוקר (או נכון יותר לומר משתה הבוקר) הייתה לא שגרתית והוגשו בה שלוש כוסות: באחת חלב שמן ומורתח היישר מהפרות שבחצר, מעורבב עם מעט סוכר; בשנייה קפה שחור חזק ובשלישית ראקי. שילוב מעניין לבוקרו של יום. מסתבר שרבים מתושבי אלבניה "מתדלקים" עצמם בבוקר בשילוב המוצלח הזה.

גנרטור לכל פועל

לאחר פרידה מבני המשפחה המשכתי צפונה לקרויה (Kruja), עיר בעלת חשיבות בתרבות ובהיסטוריה של אלבניה. גם כאן הגיבור הלאומי סקנדרבג הוא הדמות הבולטת, מפני שהגן על העיר מאימת הטורקים והעות'מאנים ואף הצליח להדפם מספר פעמים.

מצודת קרויה (Kruja Castle) שוכנת בפסגה ובכניסה אליה נמתחת שדרה תיירותית באורך כ-300 מטרים, בה ניתן לרכוש מזכרות מגוונות במחירים הוגנים. מהמצודה עצמה נשקף מבעד לעננים נופה העוצמתי של העיר. במתחם המצודה שני מוזיאונים: מוזיאון סקנדרבג (Skanderbeg Museum) והמוזיאון האתנוגרפי (The Ethnographic Museum).

במוזיאון האתנוגרפי נלווה אלי מדריך מטעם המוזיאון, אדם מבוגר וחביב שסיפר לי באנגלית מדוקלמת היטב על התקופות השונות בהיסטוריה של אלבניה ועל מאפייני הלבוש, היבטי תרבות ומנהגים שונים, וכן על אורחות חייהם של האלבנים בתקופות הקדומות. אחד מאולמות המוזיאון מוקדש לפטריארכאליות, אחת מאבני היסוד של המשפחה האלבנית. בהתאם למסורת האירוח הקדומה נבנו בבתים חדרי אירוח ומפגש לגברים ובצדם חריץ הצופה כל העת אל האישה, שתפקידה למלא את הצלחות ולהגיש לגברים מטעמים.

האם תרזה

בני העם האלבני מתגאים באמא תרזה, נזירה קתולית שאביה היה ממוצא אלבני. האם תרזה הייתה ידועה כמי שסייעה לעשרות אלפי אנשים, בייחוד בהודו אך גם ברחבי העולם כולו. האפיפיור העניק לה תואר קדושה והיא אף זכתה בפרס נובל לשלום בשנת 1979 ובפרסים נוספים. בשנת 1996 הוענקה לאם תרזה אזרחות כבוד של ארצות הברית. בשנת 1997 היא הלכה לעולמה, ובמקומות שונים באלבניה הוצבו פסלים ואנדרטאות המעוצבים בדמותה. האם תרזה הוכרזה כקדושה נוצרית על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-19 באוקטובר 2003.

מוזיאון סקנדרבג ממוקם בחלקה השני של המצודה. זהו מוזיאון די חדש ומודרני שהאדריכלית שתכננה אותו היא לא אחרת מאשר בתו של הודג'ה, אולם הוא יועד מלכתחילה לזכרו ולמורשתו של סקנדרבג, ולא לזכר אביה. המקום מנסה לעשות הירואיזציה בלתי מתפשרת לגיבור הלאומי. בין החדרים מטבעות, מכתבים, פסלים ומוצגים נוספים, רובם הגדול שחזורים.

חוויה כפרית אותנטית

בבוקר שלמחרת התעוררתי מוקדם במטרה להמשיך לצפון המדינה. הכל היה עדיין חשוך וקריר. עליתי על מיניבוס במקום שנקרא קומאן (Koman), שאינו עיר או יישוב אלא תחנת מעבר לצפון אלבניה, השוכנת צפונית-מזרחית לשקודרה (ברוב המפות המקום כלל לא מסומן).

זו הנסיעה היפה ביותר שחוויתי באלבניה, וכמי שכבר ראה ארץ או שתיים אני מרשה לעצמי להעיד שזו אחת מהנסיעות היפות שהיו לי מימיי. בתחילה נגלים נופים מדהימים ומפעימים, נהרות שוצפים במים ותחנת הכוח ההידרו-אלקטרית המיושנת של שקודרה עם מפל המים הנובע ממנה. מייד אחריו אגמים מתפתלים בין ואדיות עם מים בצבע כחול - הפתעה יפהפייה הנמשכת כשעה, והכל בכביש דו-כיווני צר מאוד וללא עצירות בדרך. המלצה חשובה לרוצים לבקר באלבניה ולנסוע בדרך זו: חובה לשבת בצידו השמאלי של האוטובוס (בצד הנהג), משם נשקף הנוף המעניין של הדרך.


  יפה כמו גלויה
יפה כמו גלויה

בהפלגה ברחפת ישנה, שנראית כמו אוטובוס ועוצרת בתחנות איסוף והורדה שלא ברור מניין אנשים מגיעים אליהן ולאן בדיוק הם הולכים, נגלה נוף מפעים של מים שקטים בצבעים מיוחדים. ההפלגה נמשכה כשעתיים וחצי בין ואדיות והרים משני הצדדים עד לתחנה הסופית בביירם קורי (Bajram Curri), עיר שנראית כמו שוק אחד גדול לבגדים ולנעליים משומשות. החלטתי לפסוח עליה ולהמשיך לאחד מכפרי האזור כדי לחוות את האותנטיות האלבנית הכפרית, והגעתי לכפר טרופויה (Tropoja) שבו גרים כ- 1,000 תושבים. אבל על כך בפעם אחרת.

 

מתוך: מגזין מסע עולמי

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

+ הוסף תגובה
תגובות ( תגובות ב- דיונים)

עכשיו בעמוד הבית של